מכל הדרכים בעולם לחגוג יום הולדת, מצאתי לי דרך שונה.
למי שעדיין לא מכיר אותי, אני אתן רקע לנושא: אני עושה עניין מיום ההולדת שלי. אני תמיד מאוד רגישה ביום הזה (וגם קצת בתקופה שלפניו). אם משהו לא מסתדר או מישהו אומר מילה לא במקום אני לוקחת את זה קשה (קצת בלי פרופורציה...מודה). דבר נוסף הוא שכבר חגגתי בעבר ימי הולדת בחו"ל במסגרת טיולים שונים, וזה תמיד היה נעים וחוויה חדשה, אבל מה שחוויתי ביום ההולדת הזה לא דומה לאף חוויה קודמת.
היום נפתח בפעילות בית קהילה עם נטע. אולי אתם מדמיינים בעיני רוחכם את בית הקהילה כמבנה הדומה למתנ"ס שכונתי, אך למעשה מדובר בצריף שחובר לו יחדיו לביתו של אחד מאנשי הכפר ובו חומרי יצירה וספרים (אחת ליום משנה בית הקהילה פניו ועובר לתפקד כספרייה), משהו מאוד בסיסי. וכשיורד גשם (כמו שקורה לרוב בימים האחרונים) לא ממש אפשר להעביר שם פעילות. עקרונית, היינו אמורות להדריך את ילדי כיתות ד'-ה', אבל הגיעו ילדים מאוד קטנים ומצאתי את עצמי משחקת כדורגל בבוץ, מציירת פרחים ומשחקת "קווה קווה דה לה אומה". או כמו שמור כתבה לי(ובצדק): "מי את ומה עשית לליהי?".
חזרנו מטונפות לבית למקלחת קצרה (ולאכול, אני כל כך שמנה) ומשם דיוושתי על אופניי לכיוון כיתות ח'. רק כדי שתהיה לכם תמונה כללית, בכיתה ח' ישנם תלמידים מגיל 14 עד 19 (וזה ממש לא חריג מבחינתם). שוחחתי איתם על החיות והצבעים האהובים עליהם וכששמתי פעמיי בחזרה החל לרדת גשם זלעפות. דיוושתי בין השלוליות, הבוץ והחרא של הפרות, נרטבת עד אחרון בגדיי התחתונים.
לאחר ייבוש קצר בבית יצאתי ללמד את קבוצת ח' השניה, כמובן שאחראי המפתח הכיתתי (כן, יש תפקיד כזה) לא הגיע, אז שיחקנו בחוץ משחקי מילים. עם כדור כמובן (משחקי כדור הופכים להיות מוטיב מרכזי בחיי). על השאלה למה האחראי וכל מיני ילדים אחרים לא הגיעו לשיעור לא הצלחתי לקבל תשובה ברורה, גם לא בימים שלאחר מכן. בעיקר מכיוון שרוב הזמן הם לא לומדים כי הם עסוקים - הם הולכים לשחות במפל.
אחה"צ לימדתי את הקבוצה הבוגרת וגיליתי שאין להם מושג באנגלית ושאני חייבת מתורגמן איתי בשיעורים. אני חושבת שחזרתי על ההגייה של המילה "שש" באנגלית כ-127 פעמים ועדיין ישנם תלמידים שלא עלה בידי ללמד כיצד להגות אותה נכון. ושלא תבינו לא נכון, אני נהנית מכל רגע.
בערב, אולי לא תאמינו, עשינו על האש אצל דני ורותי. ואפילו אפו לי עוגה בהפתעה, עם נרות ורוב טכס.
למי שעדיין לא מכיר אותי, אני אתן רקע לנושא: אני עושה עניין מיום ההולדת שלי. אני תמיד מאוד רגישה ביום הזה (וגם קצת בתקופה שלפניו). אם משהו לא מסתדר או מישהו אומר מילה לא במקום אני לוקחת את זה קשה (קצת בלי פרופורציה...מודה). דבר נוסף הוא שכבר חגגתי בעבר ימי הולדת בחו"ל במסגרת טיולים שונים, וזה תמיד היה נעים וחוויה חדשה, אבל מה שחוויתי ביום ההולדת הזה לא דומה לאף חוויה קודמת.
היום נפתח בפעילות בית קהילה עם נטע. אולי אתם מדמיינים בעיני רוחכם את בית הקהילה כמבנה הדומה למתנ"ס שכונתי, אך למעשה מדובר בצריף שחובר לו יחדיו לביתו של אחד מאנשי הכפר ובו חומרי יצירה וספרים (אחת ליום משנה בית הקהילה פניו ועובר לתפקד כספרייה), משהו מאוד בסיסי. וכשיורד גשם (כמו שקורה לרוב בימים האחרונים) לא ממש אפשר להעביר שם פעילות. עקרונית, היינו אמורות להדריך את ילדי כיתות ד'-ה', אבל הגיעו ילדים מאוד קטנים ומצאתי את עצמי משחקת כדורגל בבוץ, מציירת פרחים ומשחקת "קווה קווה דה לה אומה". או כמו שמור כתבה לי(ובצדק): "מי את ומה עשית לליהי?".
חזרנו מטונפות לבית למקלחת קצרה (ולאכול, אני כל כך שמנה) ומשם דיוושתי על אופניי לכיוון כיתות ח'. רק כדי שתהיה לכם תמונה כללית, בכיתה ח' ישנם תלמידים מגיל 14 עד 19 (וזה ממש לא חריג מבחינתם). שוחחתי איתם על החיות והצבעים האהובים עליהם וכששמתי פעמיי בחזרה החל לרדת גשם זלעפות. דיוושתי בין השלוליות, הבוץ והחרא של הפרות, נרטבת עד אחרון בגדיי התחתונים.
לאחר ייבוש קצר בבית יצאתי ללמד את קבוצת ח' השניה, כמובן שאחראי המפתח הכיתתי (כן, יש תפקיד כזה) לא הגיע, אז שיחקנו בחוץ משחקי מילים. עם כדור כמובן (משחקי כדור הופכים להיות מוטיב מרכזי בחיי). על השאלה למה האחראי וכל מיני ילדים אחרים לא הגיעו לשיעור לא הצלחתי לקבל תשובה ברורה, גם לא בימים שלאחר מכן. בעיקר מכיוון שרוב הזמן הם לא לומדים כי הם עסוקים - הם הולכים לשחות במפל.
אחה"צ לימדתי את הקבוצה הבוגרת וגיליתי שאין להם מושג באנגלית ושאני חייבת מתורגמן איתי בשיעורים. אני חושבת שחזרתי על ההגייה של המילה "שש" באנגלית כ-127 פעמים ועדיין ישנם תלמידים שלא עלה בידי ללמד כיצד להגות אותה נכון. ושלא תבינו לא נכון, אני נהנית מכל רגע.
בערב, אולי לא תאמינו, עשינו על האש אצל דני ורותי. ואפילו אפו לי עוגה בהפתעה, עם נרות ורוב טכס.
אז יש לי היום יום הולדת. צ'י פאט, כבר אחרי שלוש. ואצלי זה כבר קצת אחרי שלושים. ואני לא מצפה ולא מתפללת שהוא יזכור ולא רגישה כמו בדרך כלל (או אולי יותר רגישה מאי פעם). אני פשוט שמחה על יום ההולדת הזה שזכיתי לו. שאתמול כמעט שכחתי שהוא מתקיים היום ובכל זאת קיבלתי את החגיגה הכי אמיתית שלי.
אני מאחלת לעצמי לזכור את ההרגשה הזאת: של לשחק בבוץ, של להירטב בגשם, של חיוך של ילד שלמד מילה חדשה..
(אמנם הבטחתי בלי פלצנות ובלי חיבוק עצים, אבל זה קצת ככה עכשיו וחוצמזה, יש לי יום הולדת, מותר לי).
כמה כייף לקרוא אותך ככה! הפרא שואל אותי למה אני בוהה במסך ומחייכת :)
השבמחקשמחה שהיה לך יום הולדת כזה, שמחה שקורים לך דברים טובים (בעצם, שאת *עושה* דברים שטובים לך ולאחרים).
שולחת חיבוק גדול-גדול ומתגעגעת
יקירתי,
השבמחקנשמע שעבר עליך יום מיוחד ומרגש,
אני בטוחה שתזכרי את יום ההולדת הזה תמיד.
ואיך אומרים? בקרוב אצלי... (: (אם כי יהיה מעורב בזה קצת פחות בוץ... בתקווה!)
חיבוק ענק,
טל
אם זכרוני אינו מטעני- כבר שנים שלא חגגנו יום הולדת אחת בלי השניה, אבל אני מוותרת לטובת הילדים הצ'יפאטיים הללו. כזאת אני, מקריבה בשביל ילדים :) אה, לא- מתברר שאת בעצם כזאת. אני שמחה לגלות אצלך דברים חדשים, ונפעמת ממש מהכתיבה. אולי כשתחזרי תתחילי לחשוב ברצינות על כתיבה. אבל מדור המסעדות נשאר שלי :)
השבמחקמזל טוב יפתי, נראה לי שבחרת בדרך המקורית ביותר בעולם לחגוג יום הולדת..